סיפורה של חורשת ריפוי או איך מצאתי אהבה

מה יש לה עם אדמה?!

"מה הקטע שלה עם אדמה?"

אני שומעת את השאלה מבלי לשמוע מילה,

מתוך שתיקה.

ב- 7.10.2023 התעוררנו לשבת ארורה.

האדמה פערה את פיה והשאירה אותנו עם בולענים בלב, עצומים, כמו אלה שיצרנו בים המלח, וגם אנחנו נגענו בים המוות בתוכנו.

ואני, התעוררתי בתחתית של באר, במצולות אפלות של אובדן.

וחוץ מלדאוג לשלושת הפלאים הפרטיים שלי

מתחת לכל הכובעים ליוויתי מאות אנשים

(חברות חברים, ילדות ילדים, עקורות עקורים, אחיות אחים,,,,),

ורגע לפני שאבדה לי הנשימה עלתה בי קריאה

לאדמה,

אחרת מזאת שנמנעה ממני,

בית תינוקות שנמצא על הגבול, שתילי עצים שמחכים להינטע בחורשת ריפוי.

וכשאת בוחרת באהבה למרות רגעי הפחד והחרדה נשלחת תמיד מתנה,

אם תבחרי לקבל אותה.

אז התחלתי לקטוף אבוקדו.

ועם תפאורת בראשית בין השבשבות של סירין להרי גלעד, צופה על הכנרת, בשמיים דיות ופרפרים ברוח,

התחלתי ללקט אוויר לנשימה,

להחזיר רסיסי נשמה.

ושלחתי סולם צבעוני לתחתית הבאר וצעד צעד באומץ יחד עם הפחד טיפסתי מעלה מעלה.

אדמה טומנת בתוכה רפואה

ושכחנו שמהותה אהבה ולא רק מלחמה.

שלחנו ילדות וילדים להקיז דמם מקום המדינה ועד המלחמה הנוכחית על אדמה, האדמה הזו.

ואנחנו נלחמים ונאבקים עליה, ושכחנו לאהוב אותה, לעבוד אותה, לכבד אותה.

וכל אחד ואחת שהתגייסו בצו 8 לחקלאות המקומית והארצית אחרי ה 7.10 יודע.ת איך היום התחיל ובאיזה חיוך הוא הסתיים.

ומאז אני נועלת מגפיים ובכל פעם יוצאת לשדות של הבית לרפואה פנימית המאפשרת לי להעניק רפואה סביבתית.

אך בשבת הארורה החורשה כבר נבראה,

אז כמה שבועות אחרי שהיא פרצה, אחרי שקטפתי לימונים,

מצאתי את עצמי ומצאתי אהבה.